פסק-דין בתיק ב"ל 6465-09-11

1.         לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר)  מיום  31.7.11, לפיה  איבדה המערערת 60% מכושרה להשתכר ("הועדה").

                המערערת, ילידת 1952, סובלת משלל בעיות רפואיות אשר בגינן נקבעה נכותה הרפואית ל- 75%.בשנים 2005 -2010 נקבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 75% לצמיתות ועקב חוסר הבנתה את המצב המשפטי היא הגישה תביעה חדשה לקבלת נכות כללית בשנת 2010, כאשר המוסד ניצל את חוסר בקיאותה והשתמש בתביעה החדשה שהגישה כדי להפחית את דרגת אי הכושר ל- 60%. היה על הועדה מדרג ראשון להזהיר את המערערת כי ההליך בו נקטה (הגשת תביעת נכות חדשה) אין בו כדי להואיל לה ו/או לגרום להגדלת הקצבה החודשית אותה היא מקבלת ועל כן שגתה הוועדה לעררים כאשר לא ביטלה את ההליך כולו ואת החלטת הוועדה מדרג ראשון וכאשר לא החזירה את דרגת הנכות המקסימאלית שאותה קיבלה במשך שנים רבות. חובה זו חלה על הוועדה לעררים מהיותה גוף מעין שיפוטי שחלים עליו כללי מנהל תקין.

            החלטת הוועדה סותרת את ההחלטות  שניתנו בעניינה בעבר  (2005-2010)  ושינוי ההחלטות הקודמות חייב להוביל להתייחסות הועדה לשינוי שנגרם בהחלטה הנוכחית. בנוסף, הוועדה שגתה כאשר קבעה כי המערערת מסוגלת לעבוד בטיפול בילד בגיל בית ספר, שכן איזה הורה יפקיר את ילדו אצל מי שסובלת מדיכאון. היא נמצאת בגיל גבוה ביחס לשוק העבודה וחסרת הכשרה מקצועית.

2.         ה משיב טען כי אין מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה ולבד מטרוניות                                         בערעור על מעשי/מחדלי המל"ל, אין כל פגם משפטי בפעולת הוועדה. הוועדה לא הפנתה את המערערת לבקשה לבדיקה מחדש. הוועדה מציינת את  הליקויים הרפואיים מהם סובלת המערערת ועפ"י אלה אין כל מניעה שתעבוד. גם הרופא המוסמך  (11.4.11) קבע כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה, ללא מאמץ פיזי קשה. לאחר שבחנה את אפשרויות התעסוקה של המערערת,  סבורה הוועדה כי יש לראותה כמי שאיבדה  60% מכושרה להשתכר. הוועדה אף מפרטת העבודות שניתנות לביצוע ע"י המערערת.

            משלא נפל פגם משפטי - יש לדחות הערעור.

ה הכרעה

דין הערעור להדחות. אפרט להלן את נימוקיי:

א.         החלטות הועדה נתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד. בית הדין לא יתערב בממצאי הוועדה כל עוד היא ממלאת את תפקידה כועדה מעין-שיפוטית.

ב.         בענייננו, כל טענותיה של המערערת מופנות נגד שיקול דעתה "המנהלי" של הוועדה, אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו (ואף לא לועדה). אף לו טענה כנגד שקול הדעת שבמומחיות של הועדה -לא היה בכך לסייע, שהרי בית הדין אינו שם עצמו כמומחה (תחת הועדה) ואינו קובע את דרגת אי הכושר, משזוהי מומחיותה של הועדה.

            עיון בפרוטוקול הוועדה  מעלה כי תלונות המערערת ובא כוחה נשמעו ע"י הוועדה. הוועדה התייחסה לכל סעיפי הליקוי שנקבעו למערערת והעריכה, עפ"י שיקול דעתה המקצועי וסמכותה, כי המערערת איבדה 60% מכושרה להשתכר.קביעת הוועדה הינה עניין המבוסס על שיקול דעתה ה מקצועי. יתר על כן, החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם המלצת הרופא המוסמך מיום 11.4.11 שקבע כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי קשה.

ג.          למותר לציין כי תמוהה טענת המערערת. היא זו שפתחה בהליך לבדיקה מחדש. עניינה בא  בפני הוועדה  עפ"י בקשתה-שלה. הועדה או דרג ראשון - לו נקטו, חלילה, בפעולה, כמבוקש בערעור שבפניי - אזי היו חורגים מסמכותם!! אין הם מוסמכים ב"יעוץ משפטי". בהתאמה  - אף המשיב  לא נדרש לפעולה אחרת מזו בה נקט, קרי: להעמיד המבקשת בפני דרג ראשון, כבקשתה. אין לשכח גם כי המבקשת היתה מיוצגת בועדה.

ד.         לא מצאתי, איפוא, כי נפלה טעות משפטית המחייבת התערבות בית הדין.

                 הערעור נדחה  ללא צו להוצאות.

      הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק

      דין זה תוך 30 ימים מהמצאתו.

ניתן היום,  ז' אב תשע"ב,26  יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: